ב-1964 מדדו חוקרים אמריקאים את משקלם של אלפי אנשים בשנות הארבעים לחייהם. עשרות שנים לאחר מכן נתגלה כי השמנים שבהם לקו הרבה יותר באלצהיימר
בשורה מדכאת נוספת לסובלים מהשמנת יתר: מחקר ארוך טווח שנערך בארה"ב מגלה כי ההשמנה מסכנת לא רק את הלב והעורקים הכליליים - אלא גם את המוח.
עד כה היה ידוע, בין היתר, כי השמנת יתר מגדילה את הסיכון להתקף לב ושבץ מוחי, גורמת לנזק מוגבר לשיניים ומגבירה את הסיכון לעיוורון בגיל השלישי ולתחלואה במחלת כליות סופנית.
על פי ממצאי המחקר, שהוצג בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה שנערך בסן דיאגו, סיכוייהם של אנשים שסובלים מהשמנת יתר באמצע החיים לפתח אלצהיימר שנים מאוחר יותר - גדולים פי שלושה מאשר של אלו שמשקל גופם תקין.
"כאשר התחלנו את המחקר בכלל לא חשבנו שנמצא קשר כזה", סיפרה ד"ר רחל א. וויטמר מה- Kaiser Permanente Foundation Research Institute באוקלנד, קליפורניה. "אולם עם איסוף הנתונים, אפילו כאשר לקחנו בחשבון סוכרת מבוגרים ותחלואה לבבית - התחלנו לראות בבירור קשר בין השניים".
חוקרי המכון אספו נתונים של 9,000 גברים ונשים, שנשקלו בין 1964 ל-1973, בגילאי 40-45. אחוזי השומן של הנבדקים בזרוע ובגב נמדדו באמצעות מחוגות מיוחדות. במשך תקופת מעקב של 23 שנים אובחנו 221 מקרים של אלצהיימר בקרב משתתפי הניסוי.
וויטמר ציינה כי לאחר שנלקחו בחשבון השפעות בריאותיות שונות, כמו סוכרת, שבץ, רמות כולסטרול גבוהות ויתר לחץ דם, "מצאנו קשר חזק ובלתי תלוי בין רמות גבוהות של השמנה בזרוע ובגב בשנות ה-40 לחיים לבין סיכון מוגבר לפתח אלצהיימר". הקשר אף הוכח כחזק יותר, כאשר מדד מסת הגוף (BMI) נלקח בחשבון.
"BMI הוא מדד טוב לעודף משקל ולהשמנת יתר", היא אומרת, "אבל הוא לא לוקח בחשבון את פיזור השומן על פני הגוף. משמעות הדברים היא שגם אם ה-BMI של מישהו הוא תקין - ייתכן שפיזור השומן בגופו, בייחוד באיזורים מסויימים ולא באחרים, מגביר את הסיכון שלו ללקות באלצהיימר".
השמנה בטנית (למשל כמו כרס האופיינית לגברים) נחשבת בספרות הרפואית כמסוכנת יותר מהשמנה באיזורים אחרים של הגוף, כדוגמת השמנה בירכיים.